<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער הששי</h1>
<h2>דף ז.</h2>
הדרך העשירי ב"ד כשיורדים לנכסים ומוכרים דהם נמי מוכרים ממון שאינו שלהם כגון אדם שיש לו לאחרים ואמרו לו פרע את שלו ואומר איני פורע יש על ב"ד למכור מנכסיו מנכסי' שנפרשו לקמן ויתנו לאותו שיש לו הממון עליו אם הוא מן הדינים הידועים שיש על הב"ד למכור מן הנכסים ולתת להם כגון המסרב בב"ד ואומר איני שומע לדבריכם ולא אתן מה שיש לו עלי לאחר שצוהו ב"ד להחזיר את הפקדון והוא אינו רוצה דהתם ב"ד יכולים למכור לאלתר ואם הוא חוב אין ב"ד יכולים למכור אלא לאחר תשעים יום ל' הראשונים אמרינן שמא מפשפש הוא על זוזי כדי לפרוע שטר חובו, ל' האמצעיים שמא מוכר הוא חפציו כדי להביא ולפרוע, ל' האחרונים גובה הוא מאותן שמכר ויביא כדגרסינן [ב"ק קי"ב ע"ב] א' רבה הלכתא מקיימי' את השטר שלא בפני בעל דין ואפי' עומד וצווח ואי אמר קבעו לי זמנא ואיזיל ואייתי סהדי ומרעינא ליה לשטרא קבעינן ליה ואי לא אתי בזמני' נטרינן ליה שני וחמישי ושני לא אתא כתבינן ליה פתחא ומשהינן ליה צ' ימים תלתין יומין לא נחתינן ליה לנכסי דאמרי' דלמא קא טרח בזוזי מציעאי לא נחתינן ליה לנכסי דאמרי' דלמא לא אשכח למיזף וקטרח לזבוני בתראי לא נחתינן לנכסי דאמרינן לוקח גופיה קטרח אזוזי אתא אתא לא אתא כתבינן אדרכתא לנכסיה וה"מ דקמשתמיט אשתמטי דקא (אתינא) [אמר] אתינא אבל א' לא אתינא לאלתר כתבינן אדרכתא לנכסיה וה"מ במלוה אבל בפקדון מאלתר כתבינן אדרכתא אנכסיה. וכשמוכרים ראוי להם לב"ד שיודיעוהו קודם המכירה כדגרסינן [שם] וכי כתבינן אדרכתא אנכסיה מודעינן ליה וה"מ דמקרב אבל דמרחק לא ואי איכא קרובים אי נמי שיירתא דאזלן ואתיא מעכבינן ליה ועד כמה עד תריסר ירחי שתא, כי הא דרבינא שהייה לאדרכתא דמר אחא בר סמא תריסר ירחי שתא עד דאזל שלוחא ואתא לבי חוזאי ולא היא מאריה דאחא בר סמא [אינש] אלמא הוה [אי הוי] נפיל אדרכתא לידיה לא הוה מצי לאפוקה מיניה [אבל הכא לא נטרינן ליה] אלא כגון דאזיל שליחא בתלת ואתי בארבעה וקאי בי דינא לחמשה. ומה שהזכרנו לעילא שאין ב"ד מוכרין אלא בנכסים שנפרשו לקמן זה הוא דעל שלשה ענינים הוא מכירת ב"ד. הענין הראשון מכירת ב"ד כדי לפרוע מה שיש עליו אינו ראוי כי אם בקרקע אבל מטלטלים אין ראוי להם למכור בלא בעליהם עד שיהו הבעלים שם כדגרסינן [שם] וכי כתבינא אדרכתא אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינא דלמא שמיט ואכיל ומיתי אידך סהדי ומרע ליה לשטרא וליכא מידי למגבא מיניה ואי אית ליה נכסי למלוה אפילו אמטלטלי נמי כתבינא ולא היא אדרכתא אמטלטלי לא כתבינא חיישינן שמא תכסיף. הענין השני כשמוכרים לפרוע מה שיש עליו אתה מוצא שהן שלש פריעות פריעת ניזק מן העידית ופריעת ב"ח מן הבינונית ופריעת אשה מן הזיבורית כדגרסינן [גיטין מ"ח ע"ב] הניזקין שמין להם בעידית וב"ח בבינונית וכתובת אשה בזבורית ומה שהזכרנו עידית ובינונית וזבורית לא תעלה על דעתך שירצה לומר עידית שהיא אצל שאר בני אדם וכן בינונית וזבורית אלא עידית שלו ובינונית וזבורית שלו כדגרסינן [ב"ק ז' ע"א] מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק ובעיא רב שמואל בר אבא מאקרוניא מרבא [שם ע"ב] כשהן שמין בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין ואליבא דרבי ישמעאל לא תבעי לך דאמר בניזק שיימינן כי תבעי לך אליבא דרבי עקיבא מאי מיטב שדהו אמר רחמנא למעוטי ניזק או דלמא למעוטי דעלמא א"ל רחמנא אמר מיטב שדהו ואת אמרת בשל עולם הן שמין. והיכא דהוי הקרקע כלו בענין אחד או כלו עידית או כלו בינונית או כלו זבורית הרי כלן גובין ממנו כדגרסינן [שם] אין לו אלא עידית כלן גובין מן העדית בינונית כלן גובין מן הבינונית זבורית כלן גובין מן הזבורית. ותדע דהאי דקאמר בלשון שמין ולא אמר מוכרין ונותנים כך ר"ל היכא שהוא אינו מוכר את קרקעותיו במה שישלם להם ואומר להם טולו כל א' וא' מכם מקרקעי כשיעור שישוה לכם מה שיש לכם עלי ותמכרו אתם אותו הרי טענתו טענה דאמרי' שהקרקע שהוא נותן להם הוא הדמים שהוא נותן ויורדים ב"ד ושמין על פי שומתם ונותנים לכל א' וא' [כתובות פ"ו ע"א] דלא מצו אמרי ליה אתה טרח ומכור ותן לנו הדמים אלא ינתן להם בשומת ב"ד ויעשו בו מה שירצו לפי שיש עליהם לטרוח ולמכור ומשום הכי אמר שמין וגרסינן נמי [ב"ק קט"ו ע"א] מתקיף לה רב שמין ודלמא ארבעה זוזי קמאי אגודי אגיד ליה גלימא בגויה. ולשון אגודי לשון מכירה הוא כמו גוד או אגוד מכור או אמכור. ותדע מה שאנו אומרים נזקים בעדית ב"ח בבינונית כתובת אשה בזבורית לא תעלה על דעתך לומר אלו שנוטלים בעדית שיטלו יותר מן הראוי להם וזה שאמר בזבורית שיטול פחות ממה שיש לו דלעולם כל א' וא' לא יטול אלא לפי מה שיש לו זה יטול מן העדית פחת מעט מן הזבורית בשוויו וזה מן הזבורית בשוויו ואין בדמי' שום חלוק אלא שזה שנותן לו מן העדית קופצים עליו מוכרים תחלה וכמו כן לבינונית יותר מן הזבורית כדגרסינן [שם] א' רבא דיהב ליה מיטב יהיב והא מיטב שדהו כתיב כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע פירשוה כל מטלטלי מיטב נינהו דאי לא מזדבן הכא [מזדמן במתא אחריתי] אבל ארעא ליתיב ליה ממיטב כי היכא דלקפוץ עליה זבונא. וטעמו של דבר שזה בעדית וזה בבנונית וזה בזבורית כדגרסינן [גיטין מ"ט ע"ב] א"ר אלעזר מפני מה אמרו הנזקים שמין להם בעדית מפני החמסנין והגזלנין כדי שיאמר אדם למה אני גוזל למה אני חומס למחר ב"ד יורדים לנכסי ונוטלים שדה נאה שלי לפיכך אמרו הנזקים שמין להם בעדית, מפני מה אמרו ב"ח בבנונית כדי שלא יראה אדם שדה נאה ודירה נאה לחברו ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי לפיכך אמרו ב"ח בבנונית אלא מעתה יהא בזבורית אתה נועל דלת בפני לווין ומפני מה אמרו כתובת אשה בזבורית שיותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא. הענין הג' אם יש על היתומים לפרוע שלש פריעות הללו הנזכרות לעיל אין נפרעים מהן אלא מן הזבורית לכלן כדגרסינן [שם מ"ח ע"ב] אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזבורית ואמר מר זוטרא בריה דרב נחמן משמיה דרב נחמן שטר חוב היוצא על היתומים אף על פי שכתוב בו שבח אינו גובה אלא מן הזבורית. ואתה מוצא מי שעליו תשלומים ואין לו מה שישלם ויפרע מדמיו כגון גנב לבדו כדכתיב [שמות כ"ב] אם אין לו ונמכר בגנבתו ואינו נמכר אלא אם הוי גנבתו כנגד שוויו אבל אם הוי דמיו פחות ממה שגנב או יותר ממה שגנב אינו נמכר כדגרסינן [קדושין י"ח ע"א] גנבו אלף והוא שוה חמש מאות נמכר גנב חמש מאות ושוה אלף אינו נמכר רבי אליעזר אומר אם היה גנבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר וא' רבא בהא זכינהו ר"א לרבנן מאי שנא גנבו חמש מאות ושוה אלף דאינו נמכר ונמכר כלו אמר רחמנא ולא חציו גנבו אלף ושוה ת"ק נמי בגנבתו אמר רחמנא ולא בחצי גנבתו. אבל מה שיש עליו לשלם תשלומי כפל מחמת גנבתו או כגון שהוא עד זומם בעדות גנבה שהעיד אינו נמכר שנאמר בגנבתו [שם] ולא בכפלתו בגנבתו ולא בזממו.
<h2>דף קיב:</h2>
הדרך העשירי ב"ד כשיורדים לנכסים ומוכרים דהם נמי מוכרים ממון שאינו שלהם כגון אדם שיש לו לאחרים ואמרו לו פרע את שלו ואומר איני פורע יש על ב"ד למכור מנכסיו מנכסי' שנפרשו לקמן ויתנו לאותו שיש לו הממון עליו אם הוא מן הדינים הידועים שיש על הב"ד למכור מן הנכסים ולתת להם כגון המסרב בב"ד ואומר איני שומע לדבריכם ולא אתן מה שיש לו עלי לאחר שצוהו ב"ד להחזיר את הפקדון והוא אינו רוצה דהתם ב"ד יכולים למכור לאלתר ואם הוא חוב אין ב"ד יכולים למכור אלא לאחר תשעים יום ל' הראשונים אמרינן שמא מפשפש הוא על זוזי כדי לפרוע שטר חובו, ל' האמצעיים שמא מוכר הוא חפציו כדי להביא ולפרוע, ל' האחרונים גובה הוא מאותן שמכר ויביא כדגרסינן [ב"ק קי"ב ע"ב] א' רבה הלכתא מקיימי' את השטר שלא בפני בעל דין ואפי' עומד וצווח ואי אמר קבעו לי זמנא ואיזיל ואייתי סהדי ומרעינא ליה לשטרא קבעינן ליה ואי לא אתי בזמני' נטרינן ליה שני וחמישי ושני לא אתא כתבינן ליה פתחא ומשהינן ליה צ' ימים תלתין יומין לא נחתינן ליה לנכסי דאמרי' דלמא קא טרח בזוזי מציעאי לא נחתינן ליה לנכסי דאמרי' דלמא לא אשכח למיזף וקטרח לזבוני בתראי לא נחתינן לנכסי דאמרינן לוקח גופיה קטרח אזוזי אתא אתא לא אתא כתבינן אדרכתא לנכסיה וה"מ דקמשתמיט אשתמטי דקא (אתינא) [אמר] אתינא אבל א' לא אתינא לאלתר כתבינן אדרכתא לנכסיה וה"מ במלוה אבל בפקדון מאלתר כתבינן אדרכתא אנכסיה. וכשמוכרים ראוי להם לב"ד שיודיעוהו קודם המכירה כדגרסינן [שם] וכי כתבינן אדרכתא אנכסיה מודעינן ליה וה"מ דמקרב אבל דמרחק לא ואי איכא קרובים אי נמי שיירתא דאזלן ואתיא מעכבינן ליה ועד כמה עד תריסר ירחי שתא, כי הא דרבינא שהייה לאדרכתא דמר אחא בר סמא תריסר ירחי שתא עד דאזל שלוחא ואתא לבי חוזאי ולא היא מאריה דאחא בר סמא [אינש] אלמא הוה [אי הוי] נפיל אדרכתא לידיה לא הוה מצי לאפוקה מיניה [אבל הכא לא נטרינן ליה] אלא כגון דאזיל שליחא בתלת ואתי בארבעה וקאי בי דינא לחמשה. ומה שהזכרנו לעילא שאין ב"ד מוכרין אלא בנכסים שנפרשו לקמן זה הוא דעל שלשה ענינים הוא מכירת ב"ד. הענין הראשון מכירת ב"ד כדי לפרוע מה שיש עליו אינו ראוי כי אם בקרקע אבל מטלטלים אין ראוי להם למכור בלא בעליהם עד שיהו הבעלים שם כדגרסינן [שם] וכי כתבינא אדרכתא אמקרקעי אבל אמטלטלי לא כתבינא דלמא שמיט ואכיל ומיתי אידך סהדי ומרע ליה לשטרא וליכא מידי למגבא מיניה ואי אית ליה נכסי למלוה אפילו אמטלטלי נמי כתבינא ולא היא אדרכתא אמטלטלי לא כתבינא חיישינן שמא תכסיף. הענין השני כשמוכרים לפרוע מה שיש עליו אתה מוצא שהן שלש פריעות פריעת ניזק מן העידית ופריעת ב"ח מן הבינונית ופריעת אשה מן הזיבורית כדגרסינן [גיטין מ"ח ע"ב] הניזקין שמין להם בעידית וב"ח בבינונית וכתובת אשה בזבורית ומה שהזכרנו עידית ובינונית וזבורית לא תעלה על דעתך שירצה לומר עידית שהיא אצל שאר בני אדם וכן בינונית וזבורית אלא עידית שלו ובינונית וזבורית שלו כדגרסינן [ב"ק ז' ע"א] מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק ובעיא רב שמואל בר אבא מאקרוניא מרבא [שם ע"ב] כשהן שמין בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין ואליבא דרבי ישמעאל לא תבעי לך דאמר בניזק שיימינן כי תבעי לך אליבא דרבי עקיבא מאי מיטב שדהו אמר רחמנא למעוטי ניזק או דלמא למעוטי דעלמא א"ל רחמנא אמר מיטב שדהו ואת אמרת בשל עולם הן שמין. והיכא דהוי הקרקע כלו בענין אחד או כלו עידית או כלו בינונית או כלו זבורית הרי כלן גובין ממנו כדגרסינן [שם] אין לו אלא עידית כלן גובין מן העדית בינונית כלן גובין מן הבינונית זבורית כלן גובין מן הזבורית. ותדע דהאי דקאמר בלשון שמין ולא אמר מוכרין ונותנים כך ר"ל היכא שהוא אינו מוכר את קרקעותיו במה שישלם להם ואומר להם טולו כל א' וא' מכם מקרקעי כשיעור שישוה לכם מה שיש לכם עלי ותמכרו אתם אותו הרי טענתו טענה דאמרי' שהקרקע שהוא נותן להם הוא הדמים שהוא נותן ויורדים ב"ד ושמין על פי שומתם ונותנים לכל א' וא' [כתובות פ"ו ע"א] דלא מצו אמרי ליה אתה טרח ומכור ותן לנו הדמים אלא ינתן להם בשומת ב"ד ויעשו בו מה שירצו לפי שיש עליהם לטרוח ולמכור ומשום הכי אמר שמין וגרסינן נמי [ב"ק קט"ו ע"א] מתקיף לה רב שמין ודלמא ארבעה זוזי קמאי אגודי אגיד ליה גלימא בגויה. ולשון אגודי לשון מכירה הוא כמו גוד או אגוד מכור או אמכור. ותדע מה שאנו אומרים נזקים בעדית ב"ח בבינונית כתובת אשה בזבורית לא תעלה על דעתך לומר אלו שנוטלים בעדית שיטלו יותר מן הראוי להם וזה שאמר בזבורית שיטול פחות ממה שיש לו דלעולם כל א' וא' לא יטול אלא לפי מה שיש לו זה יטול מן העדית פחת מעט מן הזבורית בשוויו וזה מן הזבורית בשוויו ואין בדמי' שום חלוק אלא שזה שנותן לו מן העדית קופצים עליו מוכרים תחלה וכמו כן לבינונית יותר מן הזבורית כדגרסינן [שם] א' רבא דיהב ליה מיטב יהיב והא מיטב שדהו כתיב כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע פירשוה כל מטלטלי מיטב נינהו דאי לא מזדבן הכא [מזדמן במתא אחריתי] אבל ארעא ליתיב ליה ממיטב כי היכא דלקפוץ עליה זבונא. וטעמו של דבר שזה בעדית וזה בבנונית וזה בזבורית כדגרסינן [גיטין מ"ט ע"ב] א"ר אלעזר מפני מה אמרו הנזקים שמין להם בעדית מפני החמסנין והגזלנין כדי שיאמר אדם למה אני גוזל למה אני חומס למחר ב"ד יורדים לנכסי ונוטלים שדה נאה שלי לפיכך אמרו הנזקים שמין להם בעדית, מפני מה אמרו ב"ח בבנונית כדי שלא יראה אדם שדה נאה ודירה נאה לחברו ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי לפיכך אמרו ב"ח בבנונית אלא מעתה יהא בזבורית אתה נועל דלת בפני לווין ומפני מה אמרו כתובת אשה בזבורית שיותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא. הענין הג' אם יש על היתומים לפרוע שלש פריעות הללו הנזכרות לעיל אין נפרעים מהן אלא מן הזבורית לכלן כדגרסינן [שם מ"ח ע"ב] אין נפרעים מנכסי יתומים אלא מן הזבורית ואמר מר זוטרא בריה דרב נחמן משמיה דרב נחמן שטר חוב היוצא על היתומים אף על פי שכתוב בו שבח אינו גובה אלא מן הזבורית. ואתה מוצא מי שעליו תשלומים ואין לו מה שישלם ויפרע מדמיו כגון גנב לבדו כדכתיב [שמות כ"ב] אם אין לו ונמכר בגנבתו ואינו נמכר אלא אם הוי גנבתו כנגד שוויו אבל אם הוי דמיו פחות ממה שגנב או יותר ממה שגנב אינו נמכר כדגרסינן [קדושין י"ח ע"א] גנבו אלף והוא שוה חמש מאות נמכר גנב חמש מאות ושוה אלף אינו נמכר רבי אליעזר אומר אם היה גנבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר וא' רבא בהא זכינהו ר"א לרבנן מאי שנא גנבו חמש מאות ושוה אלף דאינו נמכר ונמכר כלו אמר רחמנא ולא חציו גנבו אלף ושוה ת"ק נמי בגנבתו אמר רחמנא ולא בחצי גנבתו. אבל מה שיש עליו לשלם תשלומי כפל מחמת גנבתו או כגון שהוא עד זומם בעדות גנבה שהעיד אינו נמכר שנאמר בגנבתו [שם] ולא בכפלתו בגנבתו ולא בזממו.
